Say Street – תערוכת צילומי גרפיטי

מאת: מירב ביליצקי

ביום שישי בבוקר, מצאנו זמן ללכת לתערוכה שכבר הרבה זמן רצינו לראות Say Street במכון הטכנולוגי בחולון HIT.

Say Street תערוכה המציגה את עבודותיהם של 44 צלמים מקצועיים וחובבים מ- 21 מדינות ומתעדת אומנות רחוב מרחבי העולם. התערוכה הינה תוצר של שיתוף פעולה בין ספריית המכון הטכנולוגי חולון לחברת הסטארטאפ GURUSHOTS אשר עורכת ומנהלת ברשת תחרויות צילום.

התערוכה ממוקמת בתוך הספריה של המכון והצילומים תלויים בחללים שבין מדפי הספרים, מה שמאפשר ממש לגשת לתמונות ואפילו למשש אותם אם רוצים. הכי נגיש שיש ממש כמו גרפיטי.

say street גרפיטי

הסתובבנו בין הצילומים השונים שהתחלקו לשני סוגים עקריים:

  1. צילומים המתעדים את הגרפיטי עצמו כפי שהוא:

say street גרפיטי

say street גרפיטי

say street גרפיטי

2.  צילומיםמתעדים את תגובת הרחוב למול הגרפיטי המצויר בו

say street גרפיטי
say street גרפיטי

say street גרפיטי

התחלנו לתהות בינינו לבין עצמנו על הגלגל הזה של אומנות המייצרת אומנות.

אומנות הגרפיטי עומדת בפני עצמה ונגישה לכל אדם ברחוב לבוא ולעשות בה כבשלו. להוסיף, לשנות, להגיב, או להשחית כמו שקורה לצערנו לקופסונים של עדי סנד לאחרונה.

הצילום שנשען על אומנות הגרפיטי מעניק רובד נוסף לאומנות המקורית, מוסיף אינטרפטציה משלו לגרפיטי, לעיתים אף משחק איתו על ידי בימוי של אדם לצד הגרפיטי המגיב אליו. האמנות החדשה שנוצרת בצילום היא כבר אומנות שלא ניתן לגעת בה. אומנות השייכת לאדם פרטי, הצלם, מוגנת בזכויות יוצרים ולא ניתן להשתמש בה ללא רשות היוצר.

מה גורם לאומני הגרפיטי לוותר בכזו קלות על זכויות היוצרים שלהם? הרי לא היינו יכולים לצפות לראות תחרות צילומים של יצירות המוצגות במוזיאון. יתרה מזו מוזיאונים רבים אוסרים על צילום המוצגים שלהם מחשש לפגיעה בזכויות יוצרים. כך גם צילומים של כל יצירה אחרת, הרי לא נעלה על הדעת להיכנס לחנויות מעצבים, לצלם את המוצרים ולעלות תערוכה או תחרות של צילומי מעצבים.

האם מותר גם לצלם גרפיטי להדפיס אותו על חולצות ולמכור את זה כחולצות בעיצוב שלי?

והאם לאומן גרפיטי יש אפשרות לתבוע אותי, הרי הציור שלו הוא יצירה לא חוקית והוא עלול להיות מואשם בוונדליזם?

say street גרפיטי

לאורך השנים, אומני גרפיטי רבים הפגינו זילזול כלפי נושא זכויות היוצרים. בנקסי נוהג לומר: “copyright is for losers”. אבל נראה כי הדברים משתנים. מספר תביעות שהוגשו לאחרונה מראות כי לאמני גרפיטי יכולה להיות יותר מוטיבציה להתנגד לפרסום עבודותיהם. ההתנגדות עולה בעיקר כאשר השימוש בגרפיטי משייך את היצירה עם מותגים, מוצרים והפקות מסחריות.

בחודש אוגוסט 2015, Rime אמן גרפיטי מברוקלין הגיש תביעה בארצות הברית בטענה כי מותג האופנה Moschino הפר חוק פדרלי בכך שמציע גרסה שונה של הגרפיטי שלו "Vandal Eyes" באחד מקווי הביגוד ללא רשותו.

גרפיטי גריי טיימס

האם מתחיל להיווצר שינוי בהתיחסות של אומני גרפיטי לזכויות היוצרים שלהם? אולי נדע יותר לאחר שיתבררו תוצאות התביעות שהוגשו.

ועד אז… טעימה אחרונה מהתערוכה

say street גרפיטי

 

פוסטים קשורים

1 Comment

  • רבקה קופלר

    26.06.2016 at 10:30 הגב

    האהבה שלי לגרפיטי היא עתיקת יומין. ניסחתי כבר כמה פעמים את יחסי אליה במקומות שונים. אף פעם לא התייחסתי לעניין זכויות היוצרים, כי נדמה לי שאמני הגרפיטי, בהכללה גסה, פשוט יוצאים כנגדם. הם הנגישו את האמנות לכלל עוד לפני שהמציאות את הרשתות החברתיות שעושות את זה בלי לשאול בכלל מהם זכויות יוצרים. יחד עם זאת, פגשתי לא מעט יצירות שחתומות על ידי האמנים, הגם אם בשם העט (או המכחול, או הספריי) שלהם. נראה לי מאוד מוזר, תערוכה של גרפיטי, כי בעיניי יש קשר הדוק בין היצירה לבין המקום הטבעי שלה, בניגוד ליצירות המצויירות על קנבס והן ברות ניוד, ובכל זאת שמחתי מאוד על הכתבה.

Post a Comment

הרשמו לאתר!

כל מה שחדש ב- Grey Times

ישירות למייל שלכם:

You have Successfully Subscribed!