פורטרטים בניו-יורק

מאת: איתן ריקליס

הצלמים שהשפיעו עלי ושאת עבודתם אני מעריך ואוהב הם צלמי הרחוב הניו יורקים המתעדים את רחובות ואנשי העיר המופלאה הזאת. עיר שמעניקה השראה ואפשרויות צילום כמעט בכל פינה שלה.
צלמים כמו דיאן ארבוס עם הפורטרטים הישירים שלה של האנשים בשולי החברה. ג'ואל מאיירוביץ שנתן לגיטימציה לצילום בצבע ותיעד את העיר בצבע ולא בשחור לבן שכל כך אופייני לצילום אורבני. כמו גם ברוס דוידסון, מארי אלן מארק, ג'יל פרידמן ועוד רבים וטובים. כל אחד מהם הטביע את חותמו בעולם הצילום והשפיע על דורות של צלמי רחוב.

לעומת צלמי הרחוב Mark Seliger הוא בעיקר צלם של אנשים. הוא מתמחה בצילומי פורטרט של מוזיקאים ושחקנים. פרוייקט אחד שלו שמשלב אורבניות ניו יורקית ופורטרטים שבה את לבי.

סליגר הוא צלם שחי ופועל בניו יורק מאז שנות ה – 80 והיה הצלם הראשי של מגזין המוזיקה האמריקאי הידוע הרולינג סטון. הוא נחשב לצלם פורטרטים מסחרי מעולה שתמיד מנסה לחדש ולצלם אנשים שצולמו עשרות פעמים בדרך מעט שונה.

איתן ריקליסFrom: Mark Seliger Instagram

בשנת 2005 הוציא סליגר את ספרו In My Stairwell.
אוסף של 75 תמונות של אמנים, שחקנים, וזמרים שרובם הם גם חברים אישיים.
כל התמונות צולמו בשחור לבן והודפסו בטכניקה ישנה הנקראת הדפסת פלטינום Platinum Palladium Photographic Process.
התמונות צולמו בחדר המדרגות, שהיה בעבר פיר של מעלית, המוביל לסטודיו של סליגר.
חדר מדרגות ניו יורקי עם לבנים אדומות ואור טבעי רך שחודר מבעד לסקיי לייט ,אידיאלי לצילום פורטרט.
מול מצלמתו של סליגר התייצבו גברים ונשים מהבולטים בתחומם כמו: דיויד בואי, וודי אלן, ג'וליה רוברטס, מיק ג'אגר, מל ברוקס וג'רי סיינפלד.
האווירה האינטימית של חדר המדרגות הקטן, תחושת הרחוב ביחד עם תנאים של סטודיו והשימוש באור טבעי בלבד גרמו למרבית המצולמים להתמסר למצלמה ולשקוע במעין הרהור אל מול מצלמתו של סליגר.

בצילום רחוב על הצלם ללכוד את הרגע ללא אפשרות לביים או לשחזר אותו, בצילום פורטרט הצלם צריך לייצר את הרגע שבו נוצר החיבור בינו לבין המצולם.
In my Stairwell הוא דוגמא מציינת לחיבור הזה בין צלם ומצולם.

איתן ריקליסעוד תמונות יפות בלוח הפינטרסט

סליגר, מהווה עבורי דוגמא לצלם המשלב יכולות מסחריות ואשר צילומיו מופיעים בשערי המגזינים הנחשבים והמובילים ובה בעת הוא גם עוסק בפרוייקטים אישיים ובצילום אמנותי. זהו חלומו של כל צלם.

הוא עצמו אמר שבניגוד למרבית עבודותיו בעבר, בסדרת צילומים זו היה עליו לנסות ולהבין כיצד המצולמים רואים את עצמם ולא כיצד הוא רואה אותם.

בסרטון סליגר מדבר על אהבתו לצילום, צנוע ומעורר השראה

 

איתן ריקליס, צלם סטילס קולנוע וטלוויזיה. בוגר Tisch School of The Arts  – NYU
מדריך קבוצות צילום לניו יורק והבעלים של Eitan Riklis Photography
אתר   פייסבוק   אינסטגרם

פוסטים קשורים

2 Comments

  • Carina Weber

    10.12.2016 at 17:03 הגב

    כשהייתי סטודנטית לעיצוב, לקחתי קורס שנתי בצילום. זה היה אחד הקרוסים המרתקים ביותר שלקחתי. לפרוייקט הגמר, לקחתי על עצמי את המשימה שבעיני היא הכי קשה- צילום פורטרים.למה הכי קשה? כי יש בצילום פורטרט משהו ישיר, אינטימי, כמו חתפוס לרגע את נשמתו של המצולם. לא סתם יש מקומות בעולם שבהם עדיין מאמינים שאסור לצלם פנים של בני אדם. ולא רק שבחרתי בצילום פורטרט, אלא שבחרתי לצלם את עצמי בניסיון לתפוס חלקים שונים שלי. זה היה פרויקט מאתגר, מעמת מאוד והתוצאה הייתה יוצאת דופן. אני יכולה להגיד בלב מלא שזה היה אחד המסעות היותר עמוקים לתוך תוכי. אני לא אוהבת להצטלם ובפעמים המאוד ספורות שנתתי למישהו לצלם אותי, זה היה תמיד מאתגר עבורי. אהבתי מאוד את מה שסליגר אמר "עליו לנסות ולהבין כיצד המצולמים רואים את עצמם ולא כיצד הוא רואה אותם.". הלוואי וצלמי פורטרטים היו מבינים את זה.

    • galit

      12.12.2016 at 14:01 הגב

      כרינה, תודה רבה על השיתוף הזה.
      מאוד התחברתי ל "לתפוס את נשמתו של המצולם" .
      גם לי קשה להצטלם אפילו תמונת פספורט מאתגרת אותי.
      שמחתי ללמוד עליך עוד קצת 🙂

Post a Comment

הרשמו לאתר!

כל מה שחדש ב- Grey Times

ישירות למייל שלכם:

You have Successfully Subscribed!