סדר בגרפיטי

מאת: גלית שול

זה לא סוד שאת האהבה שלנו לגרפיטי גילינו רק לאחרונה. נהנות לגלות אומנים חדשים. לזהות לבד יצירות על הקירות ולהתאמן בשפה החדשה שאנחנו לומדות.

פסח זה זמן מצויין לעשות סדר בתחום הגרפיטי. למדנו שיש כמה סוגים של אומני רחוב:

1. רייטרים – מהמילה באנגלית כותבים. אלו הם האנשים שהגרפיטי שלהם הוא לכתוב שוב ושוב את שמם על הקירות. השם הוא לא השם האמיתי כי בכל זאת מדובר על מחתרתיות לכן הם מציירים על הקירות את הכינוי שלהם. הכתובות יכולות להיות בכתב פשוט או מנופח וצבעוני. הסגנון הזה נקרא אולד סקול, הוא התחיל בניו יורק והיה בעיקר מיועד לסימון הטריטוריות בין הרייטרים. אחד הרייטרים שהכרנו לעומק הוא Pariz, הוא אוהב לכתוב את שמו שוב ושוב, כשהוא עובד עם אומנים נוספים הוא מוסיף לשם גם ציורים נוספים.

רייטרים גריי טיימס עושים סדר בגרפיטי

בקבוצה זו ישנם גם צוותים של רייטרים שכותבים את שם הצוות שוב ושוב ומתחרים בניהם היכן נכתב יותר פעמים צוות מסויים . לזה משתייכים כתובות המספרים למש 035 שזה קבוצה של כ 30 אנשים שפשוט מציינים את הקידומת הטלפונית של תל אביב דרום ומרכז.

035 גריי טיימס עושים סדר בגרפיטי

2. אומני הרחוב – מציירים על הרחובות את אומנותם מתוך תפישה שאומנות לא חייבת להיות רק במוזאון. אומנות יכולה להיות וצריכה להיות חופשית ונגישה לכל אדם.       לעיתים הם אומנים שמקוים להתגלות ולעיתים אלו הם אומנים מוכרים שכבר מציגים בגלריות וחוזרים לרחוב לקשר הישיר והבלתי אמצעי. אנחנו אוהבות במיוחד את סנד. (קישור לםוסט שלו) שהציורים שלו כל כך עדינים ואומנותיים אך יחד עם זאת יש בהם אמירה נוקבת וביקורת.

עדי סנד גריי טיימס עושים סדר בגרפיטי

בקטגוריה זו אנחנו משייכות גם את כותבי השירים – מהתפישה ששירים צריכים להגיע לכל האנשים ולכן הם נכתבים ברחובות ולא בספרי הלימוד והסיפריות.

שירת רחוב גריי טיימס עושים סדר בגרפיטי

 

3. המחאתיים – לכאן אנחנו משייכות את כל אלה שמוחאים על הקירות, מחאות של טבעונים, מחאות לשלום, מחאות לעולם נקי יותר, מחאות על דברים שקורים בסדר היום הציבורי כמו מחאת הקוטג'.

גריפיטי סדר 2

בקבוצה זו נזכיר גם את אומץ לחרדים – זהו אומן חרדי שכותב על הקירות את מחאה חברתית על המגזר שלו.  הוא מדבר על הבעיות של וחוסר השוויון בחברה והפחד ממה יגידו.

אומץ גרפיטי

הגרפיטי ברחוב , מציף את השאלה למי שייך הרחוב בעצם?

ומדוע אנחנו לא יכולים להשתמש ברחוב ככיכר העיר להעביר מסרים ודעות?

הרי יש כאלה שכן משתמשים ברחוב, משתמשים בגדול – אלו הם בעלי הממון שיכולים להציב ברחוב שלטי חוצות ופרסומות באין מפריע כיון ששילמו הרבה כסף.

ולמי שאין כסף ? אין זכות דיבור ברחוב?

הפעילות  ברחוב סוערת כתובות נרשמות ולהן כתובות שכנגד. ויש שנמחקות ובמקומם מרוסס מסר אחר. קבוצות של רייטרים כאלה ונגד אלה מעיר כזו או אחרת, אבל המעניין הוא איך הרחוב הפיזי עולה בחזרה למרחב הוירטואלי,

כל עבודה מצולמת ועולה לרשתות החברתיות. אומני הגרפיטי מקיימים קשרי קולגות וחברות בינלאומיים. הם מוזמנים לצייר בערים שונות, וצוברים קהילות אוהדים ברחבי העולם.

הצוות החיפאי ברוקן פינגאז, חצה מזמן את הגבולות הפיזיות של הרחוב הישראלי, הוא מוכר בעולם, אקטיבי מאוד ברשת ומתפרנס יפה. ככל שהם מרויחים כך יש להם יכולת להשקיע בצבעים וחומרים בציורי הרחוב וכך מבססים יותר את מעמדם האומנותי והעסקי.

מחזור החיים? הכל מעגל אחד גדול.

הסרטון התזזיתי והצבעוני נותן הצצה לשפת הציור של הברוקן פינגאז

פוסטים קשורים

No Comments

Post a Comment

הרשמו לאתר!

כל מה שחדש ב- Grey Times

ישירות למייל שלכם:

You have Successfully Subscribed!