הביאנלה השישית לרישום בירושלים

ביום שישי שטוף שמש הצטרפנו לסיור של "הסיירת" בביאנלה לרישום בירושלים.

עם המדריכה טלי קיים שהיא מאגר בלתי נדלה של ידע.

רישום הוא תחום שמתעורר בשנים האחרונות ומתחיל לבסס את מעמדו כאמנות בפני עצמה.

הביאנלה לרישום מראה תמונת מצב של אמנות הרישום בישראל. משתתפים בה 83 אומנים ומאות יצירות המציגות מגוון של סגנונות, טכניקות, מדיות ונושאים. הביאנלה לרישום בירושלים החלה בשנת 2001 ומתקיימת השנה בפעם השישית. הביאנלה מתפרסת על חמישה לוקיישנים בירושלים. הסיור שלנו התמקד בשלושה מתוכם.

בית אנה טיכו

המקום הראשון אליו הגענו הוא בית אנה טיכו. המבנה המקסים עבר שיפוץ ועתה מוצגים בו דרך קבע שני מתחמים של תצוגה, במתחם אחד תערוכה של אנה טיכו שהייתה בעצמה אמנית ורשמת מוערכת מאוד בעולם. במתחם שני מוצגות תערוכות מתחלפות.

ויקטוריה – רועי חפץ

בבית אנה טיכו הוצגה התערוכה "ויקטוריה" של האמן רועי חפץ, אוצרת: תמנע זליגמן.

רועי חפץ חי ופועל בשנים האחרונות בברלין ו"ויקטוריה" היא תערוכת היחיד הראשונה שלו בישראל מאז שנת 2011.

התערוכה מציגה דיוקנאות של נשים מבוגרות. נשים בעלות תסרוקות מוקפדות ומבט נוקשה. הנשים נראות חשופות חלקן עירומות. אנחנו הרגשנו שהתמונות משדרות שני מסרים סותרים, מצד אחד התסרוקות המוקפדות של נשים שטורחות ללכת למספרה ולשמור על מראה מטופח ומצד שני הפנים והגוף ללא כל ניסיון להתייפות. במעין התרסה מול העולם שמקדש יופי.

הבחירה של חפץ בנשים מבוגרות מעניינת אף יותר, מכיוון שחפץ עצמו עובר היום בגיל 38 תהליך אישי של שינוי מגדרי והיום הוא מזהה את עצמו כאישה.

בראיונות איתו אומר חפץ כי הבחירה שלו בנשים מבוגרות נובעת דווקא מהפחד להזדקן, להיראות פתטי ולא רלוונטי. בגלל שהוא עצמו הופך לאישה בוגרת ולא חווה את הנעורים כאישה, ההזדקנות מאיימת עליו אף יותר.

אחת הדמויות שרועי אוהב לצייר היא של "פראו L" אישה אמיתית כבת שמונים שחפץ פגש. "פראו L" עברה שינוי מין בשנות השמונים במזרח גרמניה. לימים היא התחרטה על השינוי שעברה וכיום היא לא יוצאת מביתה כי מרגישה כיצור כלאיים. דיוקן זה גרם לנו לחשוב על חפץ שגם כשהוא נמצא באמצע תהליך של שינוי כל כך משמעותי, הוא מצליח להכיל דמות שעברה את אותו שינוי ומתחרטת על כך. זאת בניגוד לאינסטינקט שלנו להקיף את עצמנו באנשים שחושבים כמונו. אפשר היה לצפות שאדם שעובר שינוי יקיף את עצמו רק באנשים שמרוצים מהשינוי שעברו.

יצאנו מבית אנה טיכו וצעדנו לכיוון הלוקיישן הבא שלנו. חשבנו עד כמה הרחוב הירושלמי בו צעדנו, היה מוכן לקבל אנשים כדוגמת רועי חפץ. אנשים שבועטים בכל המוסכמות ורוצים לשנות גם את הדבר הבסיסי ביותר שמגדיר אותנו כמעט מהרגע בו הגחנו לעולם. כמה אומץ צריך כדי לחיות האמת שלך כאשר אתה לא הולך בתלם.

הגלריה באגריפס 12

אגריפס 12 היא גלריה שיתופית שהוקמה על ידי 15 אמנים ירושלמים כמרכז לתצוגה של אמנות עצמאית וחופשית.

כאן הוצגה התערוכה "מגרסת נייר" התערוכה מורכבת מיצירות של מספר אומנים והאוצרים הם מקס אפשטיין ועודד זידל.

הקוף הרביעי – תמר שפר

הקוף הרביעי מצטרף לשלושת הקופים המפורסמים ומייצג את הקוף האדיש.

המיצב של תמר שפר בנוי מאריחי נייר בגודל של 20X20ס"מ המסודרים כמעין ריצפה שעברה זעזוע. אריחי הנייר מתארים נוף אורבני בעיקרו, קפסולות ובהם אנשים ישנים ומעל הכל הקוף האדיש על גג מגדלי עזריאלי מביט למטה לעזובה הבוקעת ואינו עושה דבר.

אי אפשר שלא לחשוב ששפר מבטאת אמירה על המצב בארץ ובעולם בו אנשים מפתחים אדישות כלפי הנעשה סביב לא מבינים או לא מודעים לנזק שאדישות זו גורמת לעצמם ולעולם.

 CACTI – מיטל-כץ מינרבו

בניגוד לנוף האורבני של שפר, מינרבו מתמקדת בנוף מדברי אוטופי שבו צומחת אפשרות להגדרה מחודשת של צמח הקקטוס. הקקטוס שמסמל כנראה את הצבר הישראלי. הרישומים לא מתארים דווקא מדבר ישראלי בו צומח הקקטוס. אחד הרישומים מראה דווקא את השלט המפורסם של הוליווד. האם שם נמצאת ההגדרה החדשה של הצבר הישראלי? אין ספק ששתלנו כמה זרעים צברים בהוליווד בשנים האחרונות אבל לא נראה שמינרבו כיוונה לוונדר וומן 🙂

מינרבו רשמה את היצירה על גבי חמישה גיליונות נייר בפורמט זהה זה לצד זה.

דיו של שלג – נדיה עדינה רוז

קולא'ז דיגיטלי מרהיב הנוצר על ידי סריקת רישומים. העבודות נוצרות על ידי העמסה של שכבות זו על גבי זו. האסוציאציה שלנו הייתה מחשבות על מורכבות החיים שלנו. על עצמנו כבנויים משכבות על שכבות של זיכרונות וחוויות. לעיתים ניתן למשוך בקצה אחד ולראות את השכבות מוסרות זו מזו ולעיתים הכל כבר מותך אחד בתוך השני בלתי ניתן להפרדה.

בית האומנים

התחנה האחרונה בסיור הייתה בבית האמנים בירושלים בתערוכת הנושא של הביאנלה – "שובו של הנייר/ מחשבות על רישום" אוצרות: עדנה מושנזון וסאלי הפטל נוה.

התערוכה מציגה את הריכוז הגדול ביותר של אמנים בביאנלה והיא מגוונת ומעניינת.

הסתובבנו מוקסמות ולא ידענו מה לצלם קודם. צירפנו כאן רק את העבודות שיצאו יפות גם בצילום האייפוני שלנו 🙂

נעמה ערד

הדפסת זירוקס על ניירות 3A מודבקים בנייר דבק, חוט, עץ ופלסטלינה.

יצירה שמרחוק נראית כלא יותר משטיח אך כאשר מתקרבים רואים שמדובר על דפים מודפסים. את הפרנזים של השטיח יצרה ערד במכונת גריסה. המערוך שתלוי מעל הוא המערוך איתו ישרה את הניירות.

הדר פרי – זוג זרים 2016 שמן פשתן ואבקת פחם על נייר.

היצירה הקלילה הזו שלא ממש מעוגנת לקיר מזכירה כמובן נייר קופי איתו פעם היינו משכפלים מסמכים. היצירה נתנה לנו תחושה שאולי כמו שהקופי נעלם מהעולם גם עתידו של הנייר מוטל בספק.

סמאח שחאדה – מבוקשות

יוצרת מוערכת, המתמקדת בתפקיד של האישה בחברה הערבית ובכלל.

הציורים משאירים אותנו תוהים מה היחסים של הדמות עם החבל. האם היא אזוקה או שהיא שולטת בחבל ויכולה להשתחרר אם תרצה. הרישומים שולחים אותנו לחשוב על הכבלים של חיינו. האם אנחנו שמנו את החבלים או שהם נכפו עלינו?

סידרה של ארבעת התמונות בסגנון רישום ריאליסטי. עבודות גדולות ועוצמתיות התמונות קובצו מחדש מהרוכשים שלהן לצורך הצגתן בביאנלה כיחידה אחת.

גיל שחר

עבודה מקסימה המדמה ציור על נייר.  שחר יצר מאפוקסי קשיח מראה של נייר מקומט ועליו איור של איור בהתהוות.

יש עוד המון תמונות ויצירות מקסימות שלא הצגנו כאן, אחרי הכל 83 אומנים נבחרו לביאנלה השישית.

 

פוסטים קשורים

No Comments

Post a Comment

הרשמו לאתר!

כל מה שחדש ב- Grey Times

ישירות למייל שלכם:

You have Successfully Subscribed!