הביאנלה בונציה – חגית פלג רותם

"אמנות היא אחד המעוזים השפויים והיציבים כיום, בעולם מלא עימותים וזעזועים", אומר פאולו בראטה, נשיא הביאנלה של ונציה. ויש משהו בדבריו.

הביאנלה נוסדה ב-1895 ואין עוד מפעל תרבות ודיפלומטיה המתקיים ברציפות לאורך כל כך הרבה שנים. אפילו האולימפיאדה המודרנית הראשונה התקיימה רק שנה אחריה.

האוצרת הראשית של הביאנלה השנה, כריסטין מאסל, הכתירה אותה בקריאת הניצחון "Viva Arte Viva" – לחיי האמנות, מעין קריאת עידוד או אולי התרסה של עולם האמנות הממשיך בשלו כשהעולם הפוליטי סביב הולך ומשתנה.

כמו מרקו פולו, שמתאר את ונציה בעשרות וריאציות "על ארמונות הנסיכים שמפתני השיש שלהם טובלים במים, על תנועת הלוך ושוב של הסירות הקלות, העושות דרך פתלתלה ונדחפות במשוטים ארוכים…", (בספר "הערים הסמויות מעין" מאת איטאלו קאלווינו), גם אני נמשכת לוונציה בחבלי קסם, מאז שהתחלתי לסקר את הביאנלה לאמנות כעיתונאית, לפני כעשור.

ונציה כולה הופכת בתקופת הביאנלה למוזיאון פתוח ורחב ידיים, אמנות עכשווית נכנסת לארמונות ביזנטיים, לכנסיות גותיות ולמחסני מכס שהפכו למוזיאונים. עם השנים למדתי להכיר כל גשר וסימטה, ואחרי בקשות רבות התחלתי לקיים סיורי בוטיק לביאנלה בקבוצות קטנות. כל סיור הוא מעין סמינר מרוכז באמנות עכשווית, הטובל בהוויה המיוחדת של ונציה, עם התנועה על המים, מבוך הארמונות העתיקים והחצרות הפנימיות, והשקט של עיר שאין בה כלי רכב.

פלאי האמנות מתחרים בפלאי העיר, שלא השתנתה הרבה לאורך מאות שנים ונותרה אחד המקומות המשונים עלי אדמות: עיר שחוברה לה יחדיו ממאות תעלות מים ואיים קטנטנים. בימי הביניים ובתקופת הרנסנס היה כל אי נתון לשלטונה של אחת המשפחות החזקות בעיר, חיי היום-יום התנהלו סביב הכנסייה. זוהי אחת הסיבות לריבוי המדהים של כנסיות בוונציה – יותר מבכל עיר אחרת באירופה יחסית לשטחה ולאוכלוסייתה.

חגית פלג רותם

באחת הכנסיות הקימו בביאנלה לפני שנתיים צמד אמנים ממוסקבה אתר פולחן לדת החדשה ולאלוהי הרשתות החברתיות.
במקום הצלב המסורתי הציבו צלב נטוי בצורת ה"F" המוכר של פייסבוק, וסביבו פסלי קדושים אוחזי לפטופ וסמרטפונים, מציבים אנטנות סלולריות ומתפללים מול מזבח מעוטר באייקונים של אפליקציות כמו ווטסאפ, טוויטר ואינסטגרם.

בבית המכס ההיסטורי מוצגת כעת תערוכת ענק של דמיאן הירסט.

בבית הכלא העתיק, צמוד לגשר האנחות המפורסם, מוצגת בכל ביאנלה תערוכת אמנות מטייוואן.

הביאנלה החלה כניסיון למשיכת תשומת לב עולמית לעיר ונציה, שרצתה להתחרות בירידים העולמיים הגדולים של המאה ה-19, אותם מפגשי פסגה שבהם השוויצו המדינות השונות בחידושים טכנולוגיים ובקידמה. היריד העולמי הביא לפריז את מגדל אייפל, לניו יורק את פסל החירות וללונדון את הקריסטל פאלאס.

ונציה, על נתוניה הטבעיים יוצאי הדופן, החליטה להראות את כוחה באופן שונה ומיוחד – באמצעות תערוכת אמנות בינלאומית. היא הזמינה את המדינות השונות להקים לעצמן ביתני קבע, שישמשו אותן בכל פעם שיחזרו להציג בתערוכה, ויצרו מסורת שנמשכת מאז ועד היום.

הביאנלה בוונציה

הביאנלה בוונציה

כך הפכו גני הביאנלה לכפר גלובלי קטן, והמבנים היו לשטח דיפלומטי, כמו שגרירויות סמליות.

ישראל הצטרפה לחגיגה עם ביתן לאומי בתכנונו של האדריכל זאב רכטר, שניצב במיקום מרכזי ביותר, שכם אל שכם עם הביתן של ידידתנו הגדולה ארה"ב.

הביאנלה לאמנות מתקיימת אחת לשנתיים ונמשכת כחצי שנה – ממאי ועד נובמבר. אליה הצטרפה מאז שנות ה-90 הביאנלה לאדריכלות, והן מתקיימות לסירוגין. לאורך השנים שלחה ישראל לביאנלה אמנים בולטים כמו סיגלית לנדאו, מנשה קדישמן, יהודית סספורטס, ציבי גבע ומשה גרשוני. השנה נבחר לייצג את ישראל גל ויינשטיין, בתערוכה "שמש בגבעון דום". אחרי שבעבר פיסל את עמק החולה ואת שדות נהלל, יש למה לצפות.

גם השנה אצא לסקר את הביאנלה בחודש מאי, ולאחר מכן אערוך מספר ביקורים בעיר במסגרת סיורי-סמינרים קצרים לקבוצות קטנות של אוהבי אמנות. לפרטים נוספים

חגית פלג-רותם, עיתונאית, מרצה ואוצרת. לשעבר כתבת האמנות של גלובס ועורכת "ליידי גלובס". כיום עורכת שותפה במגזין התרבות פורטפוליו. בתקופת הביאנלה 2017 תערוך מספר סיורים בוונציה בקבוצות קטנות עד 12 משתתפים. לפרטים נוספים

מייל – hagitpr@gmail.com

 

פוסטים קשורים

1 Comment

  • מיכל מנור

    11.05.2017 at 12:25 הגב

    ההורים שלי טסים לבינאלה בסוף מאי, אני כבר מחכה לשמוע מהם רשמים.

Post a Comment

הרשמו לאתר!

כל מה שחדש ב- Grey Times

ישירות למייל שלכם:

You have Successfully Subscribed!